מתי להתחיל להתכונן לפרישה?

אותה מתכננת אמרה שאני מכינה את הלקוחות לפני שהם מגיעים אליה. אליה מגיעים לפני שרוצים לפרוש, עם ההון שצברנו ומחליטים איך לממש את הכספים בצורה המתאימה לנו ביותר.

יש משהו קצת טרגי באיך שאנחנו מסתכלים על הפרישה שלנו: כשאנחנו צעירים, בגיל 20-30, הפרישה נראית כל כך רחוקה מאיתנו ולפעמים נדמה לנו שנשאר צעירים לנצח. אנחנו לא רואים את עצמנו זקנים. אני זוכרת כשיצאו פילטרים שמראים איך נראה בזקנה, אנשים היו די המומים להבין שהאדם שהם רואים, עם הקמטים ושיער השיבה, זה הם.

אני זוכרת בימים האלו בגיל 22 שטיילתי בדרום אמריקה והיה נדמה לי שכל הזמן הוא לרשותי ולא יגמר לי לעולם.
אבל הטיול נגמר, ואיתו גם הלימודים והעשור השלישי לחיי, והנה בלי שהספקתי למצמץ אני כבר בת 36 ועדיין הפרישה ממש רחוקה.

ואז אני רואה בני 50 שמגיעים למשרדי, מבינים שהפרישה זה אירוע קרוב ומבינים שצריך להתכונן אליו אבל לצערי בגיל 50 יש כבר פחות מרחב תמרון.
אם רק בני ה-20 היו יודעים מה שבני ה-50 מבינים על הפנסיה כשזה כבר מאוחר יותר….
עכשיו בנוסף לצער של מצב רפואי שלא מאפשר לעבוד, הוא צריך להתמודד עם ירידה משמעותית בהכנסות.

"אבל את יודעת", אמרה לי אותה מתכננת פרישה "לצעירים קשה לחסוך סכומים גדולים".

 אולי זה נכון, אבל היופי של העשור השלישי לחיים זה שיש לכסף שנחסוך המון זמן לצבור ריבית ולכן גם המעט שאפשר לחסוך – זה משמעותי!!!

הרי אם תוחלת החיים שלנו עומדת על 85 שנים ויש כאלו שחיים, כמו סבתא שלי עליה השלום, עד גיל 109, ואנחנו רוצים להפסיק לעבוד בגיל 70 או אפילו לפני, אנחנו מתכננים פה על תקופת חיים של כמה עשורים טובים בלי לעבוד.

זה משהו שלא מכינים אליו תכנית שנייה לפני וגם מתכננת הפרישה הכי מוכשרת שיש לא תוכל לעשות קסמים למי שלא תכנן את הפרישה שלו נכון ובזמן.